<h1>כל בו סימן י"ח</h1>
<h2>דף כט:</h2>
בשני ובחמשי אחר שמונה עשרה נהגו בכל מקומות ישראל להרבות בתפלה ובתחנוני' לפי שבי' דין של מעלה ושל מטה שוין והם ימי רחמי' דכתיב דרשו ה' בהמצאו ואומר והוא רחום והא לך טעם תקנות והוא רחום עובדא הוה בספינת' דיהודאי דאתא מגלותא דירושלם לאתר' דהוה תמן הגמונ' אמר להון מנין עם אתון אמרו ליה מעמא דיהודאי אמר להון אם מיהודאי אתון בעינן למנסא יתכון כמה דמנסא חנניה מישאל ועזריה בגו אתון נורא יקידתא אמרו ליה הב לנא זמן תלתין יומין יהב להון זמן יתבי בתענית' וכל יומא מאן דחזו בחולמיהון הוו משתעי באפי קהלא בעו למשל' תלתין יומין הוה תמן חד סבא דדחיל חטאין ולא הו' חכי' כולי האי דאמר להו חמינ' בחלמאי דאקרו חד פסוק דהוה כתיבא ביה תרין כי ותלאתא לא ולא ידענ' מאי האי אמר ליה חד סבא חכימ' להדא האי קרא ודאי הוא דאהני לך מן שמי' כי תעבור במים אתך אני ובנהרו' לא ישטפו' כי תלך במו אש לא תכו' ולהבה לא תבער בך. את ודאי תיעול בנורא ותשתזיב דהא ודאי מן שמיא אתרחיץ עבדו בטע' הגמונ' נורא רבתא להדא בפרשת אד ועלה ההוא סבא דחלם ההיא חלמא בגו נורא ואתפליג אישתא לתלתא חלקין ואחזין ועלו בגוי' תלתא צדיקים לקבולי אנפיה דההיא סבא והנהו תלתא סבי בכן שבחו ואמ' והוא רחום קדמאה אמר עד אנא מלך רחום וחנון תנינא אמר עד אין כמוך תליתאה מתמן ולהלן. ובכלהו מתחילין ברחום ומסיימים ברחום ותקנוהו לאמרו בשני ובחמישי שהוא יומא דדינא.
